מקור תלמוד ירושלמי בבא קמא ד׳:ה׳
5 משנה: שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הָאָדָם וָמֵת מוּעָד מְשַׁלֵּם אֶת הַכּוֹפֶר וְתָם פָּטוּר מִן הַכּוֹפֶר וְזֶה וָזֶה חַיָיבִין מִיתָה וְכֵן בַּבֵּן וְכֵן בַּבַּת. נָגַח עֶבֶד אוֹ אָמָה נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סְלָעִים בֵּין שֶׁהוּא יָפֶה מְנָא וּבֵין שֶׁאֵינוֹ יָפֶה אֶלָּא דֵינָר זָהָב.
6 הלכה: שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הָאָדָם כול׳. תַּנֵּי. וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מֵחֲצִי כוֹפֶר. דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי. וַהֲלֹא מוּקְדָּם הוּא לְבֵית הַסְֲּקִילָה חֲמוּרָה. אָמַר לוֹ. לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּנִתְכַּוֵון לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם כול׳. עַד דּוּ מַקְשֵׁי לָהּ עַל דְּרִבִּי לִעֶזֶר יַקְשֶׁינָּהּ עַל דִּידֵיהּ. אָמַר רִבִּי מִיָישַׁא. תִּיפְתָּר בְּשֶׁעָבַר וּשְׁחָטוֹ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. מָאן דְּיַלְּפָהּ מִן דְּרִבִּי לִיעֶזֶר עוֹד הוּא אָמַר כֵּן. לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּשֶׁנִּתְכַּוֵון לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם. לְנָכְרִי וְהָרַג יִשְׂרָאֵל. לִנְפָלִים וְהָרַג שֶׁלְּקַיָימָה. פָּטוּר. מַה מְקַיֵים רִבִּי עֲקִיבָה וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי לִיעֶזֶר נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. אִם כּוֹפֶר יוּשַׁת עָלָיו. בְּמוּעָד הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי עֲקִיבָה נָקִי מֵחֲצִי כוֹפֶר. נֶאֱמַר כָּאן הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְנֶאֱמַר לְהַלָּן הַשּׁוֹר יִסָּקֵל. מַה שׁוֹר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּמוּעָד הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַף הַשּׁוֹר יִסָּקֵל שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בְּמוּעָד הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְלֵית כְּתִיב סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר. אָמַר. מוּטָּב יִלָּמֵד הַשּׁוֹר יִסָּקֵל מִשּׁוֹר יִסָּקֵל וְאַל יִלָּמֵד שׁוֹר יִסָּקֵל מִסָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר.
7 אָמַר רִבִּי יָסָא. מִילָּה שְׁמָעִית מִן דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הָכָא וְלֵית אֲנָא יְדַע מַה הִיא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא. דִּילְמָא דָא הִיא. בַּתְּחִילָּה אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּתָם. הֶחֱזִיר אֶת הַמּוּעָד לַכּוֹפֶר. הֶחֱזִיר אֶת שְׁנֵיהֶן לִנְזָקִין. יָכוֹל כְּשֶׁם שֶׁהֶחֱזִירוֹ לִנְזָקִין כָּךְ הֶחֱזִירוֹ לִדְמֵי עֶבֶד. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. אָמַר רִבִּי לָא. בְּכָל אָתָר אַתְּ מַחְמִיר בְּעֶבֶד יוֹתֵר מִן הַכֹּל. שֶׁאֲפִילוּ מוּכֶּה שְׁחִין נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סֶלַע. הָיִיתִי אוֹמֵר. אַף בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ כֵּן. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מִדְּמֵי וְולָדוֹת. בְּכָל אָתָר אַתְּ מַחְמִיר בְּמוּעָד מִתָּם וְהָכָא אַתְּ מַחְמִיר בְּתָם יוֹתֵר מִבְּמוּעָד. אֶלָּא כֵּינִי. אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָן מִתְכַּוְונִין חַיָיבִין. שְׁוָורִין שֶׁאֵינָן מִתְכַּוְונִין פְּטוּרִין. הָא אִם הָיוּ מִתְכַּוְונִין יְהוּ חַיָיבִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מִדְּמֵי וְולָדוֹת. תַּנָּיי חוֹרָן תַּנֵּי. וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. וְלֵית כְּתִיב וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים. אֲנָשִׁים וְלֹא שְׁוָורִים. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֲנָשִׁים שֶׁאֵין מִתְכַּוְונִין חַיָיבִין. שְׁוָורִים שֶׁאֵין מִתְכַּוְונִין פְּטוּרִין. הָא אִם הָיוּ מִתְכַּוְונִין יְהוּ חַיָיבִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. וְלֵית כְּתִיב כִּי יִנָּצוּ כִּי יְרִיבוּן. וַהֲלֹא הִיא מַצּוּת הִיא מְרִיבָה. אִי מַה לְהַלָּן בְּמִתְכַּוֵּין אַף כָּאן בְּמִתְכַּוֵּין. מַה כָּאן בְּשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין אַף לְהַלָּן בְּשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין. מַאי כְדוֹן. כַּיי דָּמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. בַּתְּחִילָּה אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּתָם כול׳.
8 וּמְנַיִין לְנִזְקֵי הָעֶבֶד. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ בֶן יִגַּח אוֹ בַת יִגַּח. וְאִם עֶבֶד וגו׳. רִבִּי חִיָיה בַּר וָוא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. חַד אָמַר. לֹא תְהֵא תוֹסֶפֶת יְתֵירָה עַל הָעִיקָּר. וְחָרָנָה אָמַר. מְשַׁלֵּם לוֹ כָּל נִזְקוֹ.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא קמא ד׳:ה׳
5 אמר לו לא אמרתי אלא בנתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם כו'. — צ"ל: והרג את האדם לגוי והרג ישראל לנפלים והרג של קיימא עד דו מקשי לה על דר' לעזר יקשינה על דידיה כו' דבעי מימר מן דילפה מן דר' ליעזר עוד הוא אמר כן מה מקיים ר"ע כו'.
6 שאפי' מוכה שחין נותן שלשים סלע הייתי אומר אף באביו ואמו כן כו'. — צ"ל: הייתי אומר אף בשור תם כן פי' שנותן ט"ו סלע ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי עבד תניי חורן תני ובעל השור נקי נקי מדמי וולדות ולית כתיב כו' ומה שבינתיים שייך למטה וגם יש בהם דברים שנכפלו בטעות מסוגיא דלמטה ולא שוורים כיני מתניתא אנשים מועדים חייבין שוורים מועדין פטורין הא תמין חייבין ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי וולדות בכל אתר את מחמיר במועד מבתם והכא את מחמיר בתם מבמועד א"ר חגיי כו' וע' פ"מ מה שפירש בזה והוא דחוק ורחוק וכן מה שפירש בשאר המאמרים שבפרק זה באריכות אינו מחוור.
7 והלא היא מצות היא מריבה אי מה להלן כו'. — צ"ל: היא מריבה אלא מה להלן במתכוין ע' סנהדרין פ"ט ה"ג ביאור זה כו' ומניין לנזק האדם פי' שאם לא המיתו השור אלא שהזיקו שחייב לשלם וע' בבלי מ"ד א' ת"ל או בן יגח או בת יגח הזיק את העבד ר' חייה בר ווא כו' לא תהא תוספת כו' פי' ואפי' הזיקו מאה מנה אינו משלם אלא ל' סלע.